טיפול בציפה לספורטאים

מייקל האטצ'יסון

פעם בשבוע אני מסיים את הריצה היומית שלי בטיפול בציפה בבריכה הידרותרפית. הבריכה שקטה לחלוטין, חסומה בפני אור ומחוממת למעט פחות מטמפרטורת העור, ואני מקבל את התחושה שגבולות הגוף שלי נעלמים. אני מרחף, נטול משקל בחלל שחור ודומם. זה אולי נשמע מוזר, אבל יש בזה נחמה גדולה. הגוף שלי, שכרגע הכה במדרכה קשה לאורך עשרה קילומטרים, מגיב לציפה נטולת הכבידה באנחת רווחה שכמעט שאפשר לשמוע אותה. נתקלתי לראשונה בהשפעתה הרבה של הציפה על ביצועי ספורט, כשיום אחד, אחרי שצפתי, שוטטתי באופוריה והגעתי אל המגרש, שם אנג'לו, אגדת כדור יד מקומית, קרע את כולם. אפילו לא הייתי קרוב להביס אותו כבר עשר שנים, אבל באותו רגע הרגשתי מלא באנרגיה ומשוחרר בצורה מוזרה והצעתו לו לשחק נגדי. כבר מההגשה הראשונה זה היה כאילו כוח חיצוני הניע את הגוף שלי. לא ממש הכיתי בכדור אלא פשוט שיניתי את הכיוון שלו, וההבקעות המושלמות שלי הדהימו אותי לא פחות משהן הדהימו את אנג'לו. הייתי רגוע אפילו באמצע סערת ההבקעות המהירה ביותר, וכשהבסתי אותו, היה לי קול בראש שאמר: "חבוב, זה הכי קרוב לשלמות שאתה אי פעם תגיע".

השפעתה הניכרת ביותר של הציפה היא על ההירגעות. ביצועי שיא בספורט נובעים מהירגעות: תיאורי משחק השיא מדגישים את השחרור, הזרימה, את חוסר המאמץ וההירגעות. בניגוד לכך, ספורטאי שמבצע טעויות ומפסיד, יכול להיות מושא למחקר במתח השרירים: הוא מתעוות ונאבק, וגורם אפילו למהלכים הפשוטים ביותר להיראות קשים.

אבל שחרור טוב לא בא בקלות, וכשאנחנו מבצעים אותו הוא בדרך כלל חלקי וחולף בלי שאנחנו שמים לב. אצנים, לדוגמה, לעתים קרובות נמתחים, ומיתרי הברך, השוק והגב התחתון שלהם מתוחים כמו מיתרי פסנתר. למעשה, מומחים רבים מאמינים היום שרובנו מעולם לא חווינו שחרור מלא. אנחנו לא מסוגלים לתפוס את ההרגשה האמתית ואין לנו מושג איך לגרום לגוף שלנו להגיע למצב הזה. לעומת זאת, במהלך טיפול בציפה, כשאנחנו משוחררים מכובד המשיכה, השרירים נפתחים באופן טבעי, כמו פרחי נייר סיניים במים, נעשים גמישים ורכים. כמה מחקרים השתמשו באלקטרומיוגרפיה שמודדת את המתח בשרירים, כדי להשוות בין קבוצות אנשים שרק צפו להם לכאלו שהשתחררו באמצעות שימוש בטכניקות כמו מדיטציה ושחרור מתקדם. בכל מחקר, הצפים נעשו במהירות רגועים יותר ביחס לקבוצות הלא-צפים. באופן מובהק נשארה הפחתה חדה במתח, על פי המחקר, במשך שלושה שבועות אחרי הציפה.

אבל המתח בשרירים הוא רק מרכיב אחד בתוך תגובה מורכבת יותר של גוף-נפש: תגובת "הילחם או ברח". תגובה זו, המופעלת על ידי רגשות הנוצרים, לדוגמה, בשיא התחרות, כמו חרדה, כעס, טירוף ופחד, מגבירה את לחץ הדם, המתח בשרירים, קצב הלב, צריכת החמצן, והפרשת ביוכימיקלים של מתח פועלים כאדרנלין. הם עוזרים כשאנחנו צריכים לרוץ בטרוף, אבל הם גם פוגעים ביכולת שלנו לבצע תנועות הדורשות כישורים ומיומנויות. הפעלת היתר של תגובת "הילחם או ברח", במלים אחרות, היא שגורמת לנו "להיחנק".

למזלנו, הטבע סיפק לנו תגובת נגד חזקה באותה המידה, את תגובת ההירגעות. כשהיא מופעלת, רמות הביוכימיקלים הקשורים למתח מופחתות בצורה חדה: קצב הלב, צריכת החמצן ולחץ הדם יורדים. הנשימה הופכת עמוקה ואיטית יותר, השרירים נרגעים, המיומנות גוברת. החשיבה נעשית בהירה יותר, הפעולות שלנו מרגישות כמו זרימה. למרבה הצער, לא קל לשלוט בתגובת ההירגעות. חשוב לגלות, אם כך, שכמה מחקרים שבוצעו לאחרונה הוכיחו שטיפול קצר בציפה מעורר תגובת שחרור חזקה. נראה שכשהגוף נטול גירויים, הוא מתחיל לנוח בצורה אינסטנקטיבית, כפי שמסבירים המדענים, ונכנס למצב של היפו-מתבוליזם ובומיאוסטטיס.

יתרה מכך, הציפה גם מגבירה את כוח סיבולת המתח באמצעות התאמה מחודשת של הרמה שבה הגוף מתחיל להוציא החוצה ביוכימיקלים בתגובת הילחם או ברח. לפי חוקרי הציפה תומאס פיין וד"ר ג'ון טרנר מהמכללה הרפואית של אוהיו "ציפה יכולה לשנות את הנקודות הקבועות במנגנון האיזון האנדוקריני כך שהאדם יחווה שיעור הפעלת אדרנלין נמוך יותר.

בעבור ספורטאים, המשמעות היא שכעת, אחרי ציפה, ניתן לסבול את אותו הלחץ התחרותי שהיה עשוי לגרום פעם לחנק. המחקרים גם מצביעים על כך שתגובת השחרור ושיעור הפעלת האדרנלין הנמוך יותר יימשכו, כך שאם אתה צף יום אחד, אתה עשוי עדיין ליהנות מהתוצאות למשך ימים אחרי.

באמצעות הפעלת תגובת שחרור מתמשכת, הציפה יכולה לעזור לכם להגיע לביצועים טובים יותר, היא יכולה גם להאיץ את הריפוי אחרי תחרויות ולהקל על האכזבה שנגרמת אחרי משחק. בתחרות, הגוף נדחק לגבולות שלו. השרירים מתמלאים חומצה לקטית, שגורמת לעייפות ולכאב. המערכת מוצפת בביוכימיקלים של "הילחם או ברח" כמו הורמון הדחק, קורטיסול ואדרנלין, שיכולים לגרום לעצבנות, לדיכאון ולחרדה. אחרי התחרות, יש להסיר חומרים אלו ורקמות השרירים הפגועות צריכות להיבנות מחדש, וזהו תהליך שיכול להימשך ימים או שבועות.

הציפה גורמת לכלי הדם להירגע ולהתרחב, מה שמאיץ את זרימתם של חומרים מזינים מרפאים ובוני רקמות לכל התאים כמו גם את ההרחקה של החומצה הלקטית ופסולות אחרות. וכפי שמעידים המחקרים של פיין וטרנר, הציפה מפחיתה את כמות הביוכימיקלים הקשורים למתח, ודואגת שיישארו ברמה נמוכה למשך ימים. כך שישנם רצי מרתון, לדוגמה, שגילו שציפה בודדת מאיצה את הריפוי שלהם אחרי המירוץ. בוני גוף משבצים בין ימי אימון קשים גם ימי ציפה, מאחר שהשחרור המלא של הטיפול בציפה אמור לאפשר ריפוי מהיר יותר, סינתזה יעילה יותר של פרוטאין, ולפיכך גם צמיחה מהירה יותר של השרירים. כמו כן, ציפה יכולה לסייע להפחית או להעלים כאב. במוקדם או במאוחר רובנו סובלים מפציעה, ולעתים קרובות אנחנו רוצים לחזור לתחרות למרות הכאב. פיין, שבקליניקה שלו משתמשים בציפה כדי לעזור לאנשים הסובלים מכאב כרוני חמור, אמר לי: "למעשה כל חולי הכאב הכרוני שלנו אמרו שבמהלך הציפה הם איבדו מודעות לכאב שלהם".

איך יכול טיפול בציפה להפחית את הכאב? לפי אחד הניסויים של פיין, במהלך הציפה, הפרשות של אנדורפינים, האופיום של הגוף, מפחיתות את הכאב. משככי כאבים טבעיים אלו, שנחשבים כגורם ל"תחושת האופוריה" של האצנים, גם יוצרים תחושת עונג ויכולים להסביר את תחושת האופוריה שחשים האנשים שצפים. מכיוון שיכולת הביצוע שלנו בענפי ספורט רבים תלויה ביכולת שלנו להתגבר על כאב, יכולה ציפה, כמה שעות לפני תחרות, באמצעות הצפת המערכת שלנו באנדורפינים, לאפשר לנו להגיע רחוק יותר לפני שאנו חשים כאב ולהגביר את היכולת לשאת כאב כשהוא מגיע.

בעוד ספורטאים רבים צפים בעיקר בשביל ההשפעות הפיזיות, הם מגלים במהרה שהאספקטים המנטליים של הציפה הם מרשימים ביותר. מדענים מעריכים שרוב עבודת המוח היא עיבוד הגירוי החיצוני – מידע ויזואלי ומישושי, כוחות משיכה וכן הלאה. כשהמוח משוחרר מאחריות חיצונית, הוא נוטה פנימה, והתהליכים המנטליים העדינים שבדרך כלל שוקעים בהמולת הגירויים החיצוניים, צוברים כוח ובהירות רבים. אחד מאלו הוא יצירת הדימוי ויזואלי.

רפאל ספטיין, הבועט של הדאלאס קאובויז, התחיל לצוף בתחילת העונה של שנת 1981, כשסבל מפציעה קשה. בעוד הוא צף כדי להקל על הכאב וכדי להירגע, הוא מצא שבמהלך הטיפול, התחזקה היכולת שלו לשלוט בדימויים המנטליים, וכך הוא התחיל לדמיין את עצמו מבקיע שערים מושלמים (תהליך המוכר כפסיכו-קיברנטיקה). למרות הפציעה שלו, הייתה לספטיין עונה מעולה והוא נכנס לנבחרת האולסטארס, בעיקר, הוא מאמין, בשל עבודת הדימוי היום-יומית שלו. "אין ספק שהטיפול בציפה הוא עוצמתי," הוא אמר לי. "אומרים שאימון מביא לשלמות, אבל למעשה האימון המושלם הוא שמביא לשלמות. זה מה שאתה מדמיין – אימון מושלם.

מחקרים רבים הוכיחו שדימוי שנשאר חי בראש נוטה להיתפס על ידי התת-מודע והגוף כאמתי. מבחינה תיאורטית, אם אתה מדמיין את עצמך מבקיע 20 שערים מושלמים, זה יכול להיות יעיל כמו לבצע את האימון עצמו. הבעיה היא שרובנו מתקשים לדמיין ביצועי ניצחון בריכוז ובבהירות מוחלטים, הדרושים כדי לשכנע את הגוף שלנו שזה באמת קורה. במהלך הטיפול, לעומת זאת, אתה פנוי מכל הסחת דעת ומאור. לפי ד"ר לויד גלאוברמן, מטפל מניו יורק בעל שנים רבות של ניסיון בהיפנוזה, שכיום משתמש בטיפול הציפה ובהיפנוזה כדי לעזור לאמן ספורטאים, "היכולת שלך לדמיין היא הרבה יותר חזקה כשאתה צף מאשר אפילו בטראנס היפנוטי. הדימוי נראה אמתי יותר, כמו חלום. רוב הזמן אתה ממש בתוך החוויה.

בוב סייד, שהוביל שתי קבוצות מזחלות אולימפיות ושלוש קבוצות מזחלות שזכו באליפות ארצות הברית, מדמיין כל מטר ממירוץ המזחלות כשהוא צף בכל בוקר. "במזחלת," הוא אומר, "אתה יודע איפה אתה רוצה להיות בכל פינה, אבל לעתים קרובות אתה מוצא את עצמך במקום אחר. אז אתה מנסה לדמיין את כל הדרכים השונות שיוכלו להביא אותך לפינה הזאת, ואתה כבר מתוכנת לצאת." כשהוא יוצא מהבריכה, מוכן לאימון שלו, סייד טוען שהוא דימה חוויה אמתית ו"זיכרון שרירים" למירוצים רבים.

בספורט, כשכדורי עף נורים במהירות של כדורי אקדח אל הרשת ונחבטים, אנחנו צריכים לפעול באופן אוטומטי. אבל לעתים קרובות אנחנו משותקים בשל הצורך לחשוב. בעבור סייד, זיכרון השריר שמגיע מהדמיון משחרר אותו מהצורך הזה: "אם אתה צריך לחשוב על תגובות כשאתה על המזחלת, אפילו אם יש לך את התגובות המהירות בעולם, אתה איטי מדי. אני בהחלט חד יותר אחרי שאני צף, אבל זו לא החדות כמו היכולת לאפשר ליכולות שלי לתפקד כפי שהן אמורות לתפקד, בזכות ההיפטרות מהעומס".

ד"ר רודריק בורי, מטפל קוגניטיבי בעל ניסיון בשינוי דפוסי התנהגות, כמו עישון ואכילת יתר, באמצעות טיפול בציפה, מסביר את ההשפעה במונחים של תורת האינפורמציה. "המוח המודע," הוא אומר, "יכול לעבד רק כשבע פיסות מידע בזמן נתון. הדמיון שם את כל פיסות המידע האלו בחבילה אחת, וזה כמו איחוד של כמה אותיות רנדומליות, שהיה בלתי אפשרי לזכור אותן, כך שהן מייצרות יחד מילה, שניתן לזכור בקלות. בזמן הציפה אתה מאחד הרבה פעולות יחד לכדי דימוי אחד, כך שכשמגיע הזמן לבצע, הפעולה כולה 'זכורה' כדימוי בודד."

מטיל הכידון דיוויד שמלצר ממועדון האתלטיקה של ניו יורק, שהשתמש בדמיון בתוך הבריכה כדי "לראות" את עצמו מטיל בצורה מושלמת, יכול להעיד איך בדיוק פועל "הזיכרון" האמתי. קצת אחרי שהוא התחיל לצוף, הוא שבר את השיא האישי שלו בכמה רגליים, והוא זוכר: "כששחררתי את הכידון באותו היום, זה היה כמו דז'ה וו. בנקודת השחרור אמרתי: "אני מכיר את ההטלה הזאת, אני הטלתי אותה בעבר!"

לפי בורי, שעובד עם גלאוברמן באימון כמה מהספורטאים הטובים ביותר בדמיון בבריכה, "כמעט כל ספורטאי שאנחנו עובדים אתו שבר את השיא האישי שלו. והם ממשיכים לשבור אותם. זהו כלי מאד-מאד יעיל."

במובנים רבים, העניין בספורט מודרני הוא כלים חדשים ומשופרים. כלים לשיפור האימון, כמו מכשירי כושר; כלים לאימון מנטלי, כמו היפנוזה ודמיון; כלים לריפוי ושחרור, כמו ג'קוזי ומכונות על קוליות. מה שייחודי בטיפול בציפה הוא שנראה שהיא מבצעת את כל הפונקציות האלו באחת. המגוון הרחב של השפעות הציפה גרם לחוקרים לחשוד שטיפול בציפה הוא, במלים של פיין, "כלי לפריצת דרך בשדה הפסיכולוגיה".

בעוד שטיפול בציפה נבחן על ידי ספורטאים ברמה עולמית כאמצעי לשבירת שיאים, זהו כלי שיכול להיות בעל ערך רב לא פחות גם לחובבנים מתקשים כמוני. שלא כמו רבים מכלי האימון החדשים, שהם יקרים בצורה חריגה ודורשים עזרה של מאמן או מומחה רפואי, הטיפול בציפה הוא די פשוט. אמנם אין הבטחה לכך שתפרצו ותשחקו משחק מושלם נגד האנג'לו השכונתי שלכם, אבל לפחות הציפה תעזור לכם להירגע, לשכך את הכאב, להאיץ את הריפוי אחרי תרגול מאומץ, והכי חשוב, תגרום לכם להרגיש נהדר.

מייקל האטצ'ינסון הוא הכותב של ספר הציפה: ללמוד על הים הפרטי

logo go-getter

חיפה • בית ינאי • הרצליה
תל אביב • ירושלים


רוני ווטסון - חיפה, בית ינאי
052-8599355
ronny.watson1@gmail.com

רוני ליף - הרצליה, רשפון, תל אביב
054-4228018
ronileef@gmail.com

facebook